נו...

אני חושב שאני צריך להמשיך ולכתוב את הבלוג...

המשך יבוא...

איש הציפורים

מכירים את זה שיש אנשים שאנחנו רואים כל יום בשעות הקבועות של ההליכה לעבודה, החזרה הביתה או כל פעילות שיגרתית אחרת? זה יכול להיות מישהו שעושה ג'וגינג, מנקה הרחובות או מישהו שמחכה להסעה לעבודה.

טיפוס כזה הוא איש הציפורים. זהו אדם בשנות השישים לחייו, הצועד כל בוקר בצעדים מהירים, לבוש באימונית (חליפת טריינינג) וחבוש כובע מצחייה. בידיו הוא מחזיק שקיות עם שאריות לחם, שאותן הוא מפזר במקומות קבועים. כל בעלי הכנף באיזור מכירים אותו ובשעות הקבועות מתייצבים וממתינים לו: יונים, עורבים, פשושים וכל השאר!

ואם תשאלו: מאיין שאריות הלחם? ובכן, בקהילה שבה אני חי אין נוהגים לזרוק לחם לאשפה. את שאריות הלחם מכניסים לשקיות ניילון שאותן תולים על מכולות האשפה (שפועלי הזבל יזרקו אותן, אבל לא אנחנו...). הנתיב הקבוע של איש הציפורים שלנו עובר דרך מכולות האשפה וכך הוא מצטייד במזון לציפורים.

זהו איש הציפורים שאני מכיר. מסתבר שיש עוד אנשים כאלו במקומות אחרים וזוהי כנראה תופעה אוניברסלית.

תובנות: שום דבר לא הולך לאיבוד, בכל דבר יש תועלת ולכל אחד יש תפקיד.

אומרים שתמיד זוכרים את הפעם הראשונה...

OK, אז אלה מילותיי הראשונות בבלוג הראשון שלי אי-פעם.
אני מתכונן לכתוב כאן על כל מה שמעניין אותי.
אני מקווה שזה יעניין קוראים נוספים.
אין לי מה (ואני גם לא רוצה) להוסיף כרגע.
מבחינתי - העיקר שפתחתי את הבלוג.
המשך יבוא...